הסטוריה תלם ואדורה

אז מאיפה נתחיל? זה קצת קשה, כי יש מלא…
הישובים תלם ואדורה הוקמו בעקבות החלטת ממשלה מ 1982 שהחליטה להקים שני ישובים תחילה כהאחזויות נחל שאוזרחו במהירות על כביש 35 הדרך המחברת בין חברון לשפלת יהודה ואשקלון.
מקור השם אדורה הינו בשם אדוריים המופיע בספר יהושע. אדורה אחת – הכפר דורא – נמצאת דרומית לנו, ואנחנו האדורה הנוספת.
לתלם נקבע השם דווקא מהסתכלות ממעוף הציפור על צורת הסלע הייחודית העוברת לרוחב ההר באופן רציף ושלם, כאילו חרשו תלם באדמה ושתלו שם סלע.
הישובים הוקמו בפריפרייה החקלאית של הישוב הקדום, התנכ"י אפילו, שנמצא במרכזם בתל א טייבה ומוצע לזהותו על פי דוד עמית כ"בית לעפרה" המוזכר בספר מיכה, שזה בעצם אחד מערי ההר, של ממלכת יהודה הקדומה.
אבל המיקום כאן כדרך מקשרת חורז אותנו בכל ההיסטוריה.
יצחק אבינו כמסופר בספר בראשית נאלץ לעזוב את מקומו בחברון עקב רעב כבד כמו בימי אברהם, וכשהוא מתחיל בתנועה מערבה ה' עוצר אותו, שלא ירד מצרימה אלא ילך לגרר המוכרת לנו כיום באזור עזה, שהיא עדיין נחשבת לארץ ישראל.
מהמקום בו הוא עוצר ניתנת לו הבטחת הארץ "כי את כל הארץ אשר אתה רואה", כאן מהתצפית, "לך אתננה ולזרעך עד עולם" – וזה המקום כאן, אצלנו, שכל הארץ נגלית במבט ברור.
גם שמשון בתנועה הפוכה משערי עזה לחברון לוקח איתו את השערים ומציב אותם בדרך במקום נצפה ונראה.
בימי דוד ובית ראשון נבנית ממלכת יהודה בשרשרת ערים מבוצרות בשפלת יהודה ובהרים מעל. ארמונו של דוד התגלה לא רחוק, צפונית לנחושה בח' קיאפה, מתחתנו נמצא תל לכיש ודרומית לנו ערכים רבים שלא נחפרו עדיין ולא התגלו. ברור כי אנו נמצאים בלב הישוב היהודאי הקדום, וכי חפירה בא טייבה תייצר כאן מידע שעדיין לא קיים. ניתן להתרשם כטעימה מהסקרים הראשוניים וחפירת ההצלה שנעשו בתל ומצביעים על ממצאים מדהימים.

עם חורבן בית ראשון ומסעותיו של סנחריב נראה שנחרבה גם העיר בפעם הראשונה, וממצאי השריפה מופיעים בחומת העיר.

בתקופת בית שני חוזר הישוב ומתחדש, בתקופת המשנה נוצר באזור מרחב כפרי סמי עירוני המקושר ביניהם, ונראה כי זה מקור השם תרקומיה של הכפר הקרוב – שזה ככל הנראה שיבוש של שתי מילים ביוונית תרי – קומיה, שלושה כפרים, כפר המשולש בלשון המשנה במסכת עירובין. )דוגמא נוספת נמצאת בשומרון בכפר פנדאקומיה – פנטא – 5- קומיה, לידו נבנה הישוב חומש שיבנה במהרה בימינו אמן(

מלחמת החשמונאים ביוונים נעה בהתקדמות מצפון לדרום, כאשר הקרבות הראשונים נערגים בהרי גופנא, מצפון לירושלים, והקרב האחרון והמכריע קורה אצלנו כאשר צבאו האדיר של סלוווקוס נוחת מהים ומטפס דרך ציר 35 להר, עם פילים ונשק כבד, ונפגש בבית צור עם צבא החשמונאים שם אלעזר נהרג תחת הפיל אך מביס את היוונים ומשם נפתחת הדרך לשחרור ירושלים טיהור המקדש והדלקת הנרות.

הורדוס ככל הנראה פיתח מאוד את האזור כולו עם בניית העיר בית גוברין למטה ובניית מערך אמות מים מדהים שהשתמר בצורה משמעותית מהמעיינות באזור ובראשם מעיין אדורה הגדול ועד לעיר בית גוברין למטה. האמה השתמרה ואף הייתה בשימוש מאות רבות של שנים מאוחר יותר.

לאחר חורבן בית שני נותרו באזור יהודים אולם ככל הנראה לאחר כשלון מרד בר כוכבא) יתכן מאוד ונעשה במרד שימוש במערות באזור א טייבה( הם הוגלו מהאזור והתקיים בא טייבה ישוב נוצרי עם שרידים מלאים, שאף שרד גם מאוחר יותר בתקופה הממלוכית עם ממצאים ייחודים ברמה עולמית גם מאז. 

בשלהי התקופה העותמאנית מתבצע באזור ניסיון מעניין מאוד של החבורה שהקימה בסופו של דבר את פתח תקווה במיקומה כיום, בראשות רבי עקיבא יוסף שלזינגר ויואל משה סלומון, לרכוש קרקעות ענק במעבר תרקומיה והאזור ביוזמת בנו של רבי אליהו מני מחברון. העסקה כמעט יצאה אל הפועל אך נבלמה בסופו של דבר מהחשש הבטחוני והמרחק מהקונוסליות ביפו, אולם כמעט ופתח תקווה הוקמה אצלנו…

תיאור מרגש מופיע ביומנו של יואל משה, איך שהם מסתובבים כאן בין הגבעות "והתפללנו שחרית, מנחה וערבית בדמעות שליש כמו שביום כיפור לא התפללנו, ואין לשער הגיל והרנן שלובשות הגבעות הללו בשוב אליהם יהודים לעבד אדמתם"

מעניין לציין כי לרבי אליהו מני היו תוכניות אסטרטגיות מרחיקות לכת וכבר אז הוא הבין את חשיבותה העצומה של חברון *אם היא תהיה מרכז תחבורתי* ולאור זאת ניסה ליזום רכישה של קרקעות ופיתוח אזורי וקידום סלילה של דרך מרבת עמון דרך מדבר יהודה לחברון, תוכנית שזכתה לנסיונות קידום נוספים בימי המנדט הבריטי וממתינה עדיין למימוש בימים אלו…

עם חורבן הישוב היהודי בחברון בתרפט פסקו נסיונות התיישבות והתפתחות בכל הר חברון עד להקמת כפר עציון בתשג וחורבנו 5 שנים מאוחר יותר.

כנקודה מעניינת מאוד יש לציין את סיפורו של יער תלם )ויער אל קוף( אותו נטעו הבריטים דווקא, בעצתו של קצין יערות יהודי, עולה מצרפת, בשם שלמה ענתבי, שהמליץ לבריטים על מנת לשמר את הדרכים האסטרטגיות העולות להר פנויות מבניה ערבית שהיגרו באותן שנים בהמוניהם לארץ, לטעת יערות בצידי הדרכים. כך נטעו 5 יערות על צירי הרוחב העולים להר המרכזי – בנגוהות, אצלנו, בשער הגיא המפורסם, ביער אום צפא ליד נוה צוף ובצפון השומרון באזור טל מנשה. הבריטים נטעו, הירדנים אף שימרו וכיום ישנם

כאן אורנים בני 80-90 שנה ביער פלאי ומיוחד.

במלחמת השחרור הפכה הדרך הזאת, ציר 35 , לדרך אסטרטגית מאוד בהתקפה על ירושלים. עם חורבן כפר עציון על ידי הצבא הירדני בסיוע פעיל של הבריטים בד באייר יום לפני הקמת המדינה עלה הצבא המצרי מאזור פלוגות וחבר לירדנים ומשם התקיף את ירושלים בקרבות קשים מאוד בקיבוץ רמת רחל שעבר מיד ליד כמה פעמים.

למרות כיתור הצבא המצרי וניתוקו מדרום לא הצליח צהל לכבוש את כיס פלוגה בקרבות קשים ומרים ובעצם הצבא המצרי נשאר שם כשנה וחצי עד פינוי במסגרת הסכמי הפסקת האש. צהל פעל וניסה לנתק את הקשר בין המצרים לירדנים, וחטיבה 8 כבשה את בית גוברין ואף התקדמה מזרחה והגיעה עד אזור תלם אולם נאלצה לסגת עקב מחסור בכח שיחזיק את הנקודה.

הנסיונות לנתק את קווי האספקה מחברון למצרים הנצורים בפלוג'ה ככל הנראה לא צלחו והם נהנו מתגבורת ותנועה רציפה דרך אזור לכיש ואמציה לפלוגות. לאחר מלחמת השחרור הבינה מדינת ישראל כי עליה לפעול במהירות לניתוק הקשר הפיזי בין חברון לעזה

ומינתה לשם כך את אריה "לובה" אליאב להקמת חבל לכיש הענק, בין שדות מיכה בצפון ועד בית קמה בדרום בין בית גוברין במזרח ואשקלון במערב וכמעט כל ישובי לכיש והעיר קריית גת הוקמו תוך שנים בודדות, הפעם הבאה שהוקמו ישובים היה לאחר חורבן גוש קטיף.

מספר פעולות תגמול מעניינות התבצעו בשנים שלאחר מכן דרך האזור שלנו, פעולה של מאיר הר ציוו בליל מספר פעולות תגמול מעניינות התבצעו בשנים שלאחר מכן דרך האזור שלנו, פעולה של מאיר הר ציוו בליל שלג שהלכו מתרקומיה עד חברון ועוד.

במלחמת ששת הימים כמעט ושימש שוב ציר 35 לתנועה להעברת חטיבה 10 הירדנית להתקפה מהעורף עלינו, מה שהיווה ככל הנראה את הטריגר לשחרור ירושלים אולם זה כבר נושא למאמר אחר…

הקמת הישובים על ידי ממשלת שמיר, תוך הקצאת קרקעות עצומה להקמתם )כ 10 אלפי דונם לתלם ואדורה (היוותה מהפך ביכולת החיבור לחברון ובמניעת רצף ערבי אסטרטגי מהר חברון ועד לגוש עציון ופאתי ירושלים ממערב.

למרות קשיים רבים ההיאחזות בקרקע של תושבי תלם ואדורה ותהליך ההתחדשות כעוף החול לאחר המשבר הקשה והפיגוע באדורה ב 2002 מהווים דוגמא ומופת ציונית ערכית ומרגשת לטובת עם ישראל כולו.